ממחקר חדש וייחודי שנערך באוניברסיטת חיפה שבדק בפעם הראשונה מה התפיסות והתחושות שעולות בנו מתברר כי הצפירה נתפסת כקול גברי מובהק שקשורה בסדר האבהי וכסימן שלטוני של סמכות, בעוד שדקות הדומייה עצמן, שמגיעות במהלך הצפירה, נתפסות כסימן לכך שהשונות והייחוד של כל אדם נעלמות, וכולנו הופכים להיות דומים. “משכה הקצרצר והסנכרון החיצוני של דקת הדומיה, אינו אומר בשום מובן כי התחושות והתפיסות הן אחידות או חד-גוניות. להפך, מהמחקר עולה שהוא מקפל עולם ומלואו של נושאים, חויות, ויחסים”, אמרה פרופ’ מיכל אפרת מהחוג לשפה העברית באוניברסיטת חיפה, שערכה את המחקר.
