“עירבוב של חומרים נוספים כמו ארסן בבצעי הכסף, שגרמו להם להיראות כמו כסף אמיתי, מחזק את הסברה שלפחות בחלק מהתקופה היה מדובר בזיוף מכוון”, אמרו החוקרים

“כסף מלוכלך” מלפני 3000 שנים בלבנט. מחקר משותף חדש של אוניברסיטת חיפה והאוניברסיטה העברית מצא גדול במתכת הכסף בלבנט בתקופת הברזל הראשונה (בין השנים 1200 – 950 בקירוב), אשר מקובל לראות אותה כתקופת ההתנחלות של שבטי ישראל בכנען, מה שהוביל ליצירת בצעי כסף המורכבים ממעט מאוד כסף ואחוז גבוה מאוד של נחושת. “על אף האחוז הקטן של כסף בבצעי הכסף, עורבבו בהם חומרים נוספים כמו ארסן שגרמו להן להיראות בצבע כסף, מה שמחזק את ההשערה שלפחות בחלק מן התקופה היה מדובר בזיוף מכוון”, אמרו החוקרים.

במחקר הנוכחי, שהוא חלק מעבודת הדוקטורט של צילה אשל מאוניברסיטת חיפה בהנחייתם של פרופ’ איילת גלבוע מאוניברסיטת חיפה, פרופ’ יגאל אראל וד”ר נעמה יהלום-מאק מהאוניברסיטה העברית, ופורסם בכתב העת Journal of Archaeological Science בחנו החוקרים בצעי כסף שנמצאו בשמונה מטמונים מאתרים שונים בישראל, בין היתר מבית שאן, מגידו ואשקלון, שתוארכו לתקופה של בין 1200 – 950 לפני הספירה. אותה תקופה ידועה בהיסטוריה כתקופה של קריסת האימפריה החיתית והתרבות המיקנית, וירידת קרנה של מצרים, מה שגרם לתקופה של אי יציבות, התמוטטות דרכי המסחר הימי, ומחסור של חומרי גלם באזור דרום הלבנט.

לדברי החוקרים, באותה תקופה, שקדמה להמצאת המטבע, המסחר נעשה באמצעות בצעי כסף – פיסות כסף – שאינן אחידות בצורתן והגדולן. לפיכך, כמות הכסף שבמתכת הייתה חשובה. במסגרת עבודת הדוקטורט של אשל וממחקרים קודמים אחרים, ידוע כי בצעי הכסף באזורנו מתקופות קדומות יותר (החל מ-1900 לפני הספירה) היו עשויים כמעט מ-100% כסף, וכך גם בצעי כסף מתקופות מאוחרות יותר. אולם כאשר בחנו החוקרים את ההרכב הכימי של המטמונים מראשית תקופת הברזל הם גילו כי מדובר בסגסוגת עם אחוזי נחושת גבוהים, כשבבצעי כסף מסויימים אחוז הנחושת הגיע ל-80%. עוד מצאו החוקרים כי לחלק מהסגסוגות הוסיפו ארסן, כדי שיעניק למטיל צבע כסוף – כשל כסף נקי. לדבריהם, אין עדות חותכת לכך שמדובר בזיוף, אולם העובדה כי היה ניסיון מכוון לדמות למתכות אלה צבע של כסף מחזקת סברה זו. “בנוסף לעובדה שהיה ניסיון מכוון לצבוע את המתכת בצבע כסף, מצאנו שבמטמונים הקדומים יותר שמתוארכים ממש לשלהי תקופת הברונזה/ראשית תקופת הברזל  (1150-1200 לפנה”ס), אחוז הנחושת היה גבוה יותר וכמויות הארסן היו דומות מאוד בין פיסה לפיסה. הדבר נראה כמו פעולה מאורגנת – מה שמחזק את ההנחה כי מדובר בזיוף”, אמרו החוקרים.

בצעי כסף מבית שאן. צילום: באדיבות משלחת החפירות לבית שאן 

לאור הידע ההיסטורי על המצב באזור ולאור הממצאים החדשים, מעריכים החוקרים כי התקופה בין 950-1200 לפני הספירה בלבנט הייתה תקופה שבה מתכת הכסף, שמצויה בטבע בעופרות עופרת בטורקיה, יוון, אירן, סרדיניה וספרד לא הגיעה לאזור. מכיוון שבצעי כסף היו חלק מהותי במסחר ושימשו כאמצעי תשלום, בתחילה בוצעו זיופים אולם ככל שעברו השנים והמחסור המשיך, עירבוב הכסף עם נחושת הפך לפעולה ידועה, אולם הכרחית. סטנדרד הכסף ירד.

החוקרים אף ניסו לבחון האם הם יכולים לזהות את מקור הכסף שהיה במטילים אלה, כדי להבין כיצד בכל זאת הגיעה גם הכמות הקטנה של כסף “טרי”. תהליך מקובל לבדיקה כזו היא לבצע בדיקת איזוטופים לעופרת שנמצאת בכסף – הליך שמאפשר לזהות את המקור והתקופה ממנו היא מגיעה. בדיקה כזו שנערכה על ידי חוקרים אחרים לבצעי כסף מהתקופה הביאה אותם למסקנה המוטעית כי מקור הכסף הוא מאזור ספרד. אולם במחקר זה מצאו החוקרים כי מכיוון שמדובר בסגסוגת כל כך “מלוכלכת”, בדיקת האיזוטופים הרגילה מטעה מאד. על סמך מודל עירבוב שיצרו, הם מעריכים כי הנחושת שבסגסוגת מגיעה באותה התקופה ממכרות שבאזור תמנע. “סביר להניח כי הם השתמשו בכסף שכבר היה קיים באזור מתקופות קודמות, אליו הוסיפו את הנחושת מאזור תמנע”, הם אמרו.

“בספר יחזקאל בפרק כ”ב מנבא הנביא נבואה שעוסקת בכעסו על האל על בני ישראל ‘בֶּן-אָדָם, הָיוּ-לִי בֵית-יִשְׂרָאֵל לסוג (לְסִיג): כֻּלָּם נְחֹשֶׁת וּבְדִיל וּבַרְזֶל וְעוֹפֶרֶת, בְּתוֹךְ כּוּר–סִגִים כֶּסֶף, הָיוּ’. המשפט עצמו הוא כמובן מטפורה ליחסים שבין האל ובני ישראל, אולם בפועל, ייתכן בהחלט שהוא מתאר מציאות שהייתה מוכרת באותה תקופה: מטיל של כסף מעורבב במתכות שונות כמו בדיל, ברזל ועפרת”, סיכמה צילה אשל.