המצב הרגיל של החברה הופך להיות יותר כעוס, וזה אומר שהתגובות של אנשים אחד לשני מתחילות מנקודת כעס – הכעס הופך להיות ברירת המחדל”, אמרה ד”ר אדר בן אליהו, מעורכות המחקר

פחות חרדה, יותר כעס: אלה ההבדלים שעולים ממחקר חדש שנערך במסגרת מרכז הידע והמחקר הלאומי בתחום היערכות למצבי חירום ובדק את השינוי בתגובות הציבור בין שני הסגרים האחרונים. נשים, כך נמצא, היו יותר חרדות ויותר כועסות בשני הסגרים בהשוואה לגברים. “בחרדה יש חשש, יש התכנסות פנימה, זה מצב לא טוב לפרט אך פחות נוראי מבחינת החברה. בכעס יש יציאה החוצה, תחושה שאנחנו לא מקבלים משהו שמגיע לנו. יש חיפוש אחר אשמים ותחושת חוסר אונים שמביאה להתנהגות תוקפנית”, אמרה ד”ר אדר בן-אליהו, מעורכות המחקר.

התוצאות מהוות חלק ממחקר מקיף אותו עורכות ד”ר אדר בן-אליהו ותלמידת המחקר גל לוי מהפקולטה לחינוך, יחד עם פרופ’ ערן ויגודה-גדות, פרופ’ שלמה מזרחי, ד”ר ניסים כהן, ד”ר אורי הרץ ד”ר רותם מילר, ואפרת מישור מבית הספר למדעי המדינה, ובו מבקשות החוקרות לבדוק את הרגש ואת הוויסות הרגשי במהלך שגרת חיים רגילה לעומת שגרת חירום, כמו בתקופת מגפת הקורונה. במחקר השתתפו  572 משתתפים בטווח הגילאים 18-70 שענו על שאלונים בשיאו של הסגר הראשון במרץ 2020, ו- 614 משתתפים באותו טווח שענו על אותו שאלון בסגר השני באוקטובר 2020.

כאמור, מתוצאות המחקר עולה כי בקרב נשים וגברים הייתה ירידה בחרדה ועלייה בכעס, אולם הנשים גילו רגשות עזים יותר בשני הסגרים בהשוואה לגברים. כך, בסגר הראשון תחושת החרדה של נשים עמדה על ממוצע של 3.70 ואילו של גברים על ממוצע של 3.10 ואילו בסגר השני תחושת החרדה של נשים הייתה 3.34 ושל גברים 2.94. הכעס, כאמור, רק גבר: מידת הכעס הממוצע של נשים בסגר הראשון הייתה 3.22 והיא עלתה לרמה של 3.55 בסגר השני. רמת הכעס של הגברים עלתה מ-2.65 ל-3.29.

החוקרות בחנו שני סוגים של התמודדות רגשית: הערכה מחדש –  היכולת להעריך את המצב ולשנות את האופן שבו הפרט מפרש אותו ובכך להשפיע על הרגש; הדחקה – היכולת להימנעות שבה האדם מחביא, עוצר או מפחית הבעה או תגובה חיצונית שלו שבאה בעקבות רגש. מהממצאים עולה כי בקרב הגברים לא נמצא שינוי בוויסות הרגשי בתקופה שבין הסגר הראשון לסגר השני אולם בקרב הנשים נמצא כי הן ויסתו יותר את רגשותיהן בתקופת הסגרים. כך, הרמה הממוצעת של גברים לגבי השימוש בהערכה מחדש השתנתה מ-3.89 ל-3.87 ואילו הרמה של ההדחקה נעה מעט מ-3.59 ל-3.53. בקרב הנשים, הרמה הממוצעת של הערכה מחדש עלתה מ-3.93 בסגר הראשון ל-4.00 בסגר השני והשימוש בהדחקה עלה מ-2.95 בסגר הראשון ל-3.04. “נשים משתמשות יותר בוויסות רגשי של הערכה מחדש שממסגר או מפרש את המצב בצורות שונות על מנת לשנות את הרגש בעוד שגברים נוטים להשתמש יותר בהדחקה כמנגנון לוויסות רגשי”, הסבירה ד”ר בן-אליהו. כמו כן התגלה קשר משמעותי בין רמת האמון של הציבור בממשל ובין רמת הכעס של הציבור כלפי החלטות ומדיניות. קשר זה התחזק עם הזמן וניכר שככל שרמת חוסר האמון מתרחבת ומעמיקה כך גם גובר הכעס.

לדברי החוקרות, הכעס יכול לצוף ולהביא להרס בלתי הפיך בחברה הישראלית. “כעס מגיע כאשר יש תסכול ותחושה של חוסר אונים מול משהו שמרגיש לא הוגן וחסר שינוי. במצב של כעס, אדם פועל באופן לא אמפטי, לא מתחשב, וללא רסן. אם לא נעצור את הכעס, הוא בסופו של עניין יגעש החוצה. המצב הרגיל של החברה הופך להיות יותר כעוס, וזה אומר שהתגובות של אנשים אחד לשני מתחילות מנקודת כעס – הכעס הופך להיות ברירת המחדל. זה מצב לא טוב. אני מקווה שבקרוב נכנס לשגרת קורונה – שגרה באה לידי ביטוי בכך שיש שלוש מערכות עובדות: כלכלה, רפואה וחינוך. אני מאמינה, שברגע שתהיה שגרה במערכות אילו, הכעס ירד ואנשים יוכלו להמציא את עצמם מחדש ולהתאושש”, סיכמה  ד”ר בן-אליהו.

16.12.20