ככל שהפעילות של עצב הוגאוס (העצב התועה) גבוהה, הסיכוי של חולי קורונה בכלל, ואלה מעל גיל 70 בפרט, להישאר בחיים – עולה.

“לממצא ראשוני זה חשיבות גדולה מאוד. הרופאים ידעו מראש למי לתת טיפול יותר אינטנסיבי כדי לנסות למנוע מוות”, אמר פרופ’ יורם (יורי) גדרון, שערך את המחקר יחד עם חוקרים הולנדיים. לדבריו, מחקר עתידי צריך לבדוק האם טיפול לא פולשני לגירוי עצב הוגאוס יכול להגדיל את הסיכוי להישאר בחיים בקרב חולי קורונה.

עצב הואגוס, אחראי של שימור האיזון בגוף. הוא משפיע בין היתר על הנשימה, על הדיבור, על הבליעה, דופק, לחץ דם, פעילות חיסונית ומערכת העיכול. לדברי פרופ’ גדרון, אחד הגורמים העיקריים למוות מנגיף הקורונה הוא התגובה הדלקתית לנגיף, שהיא תגובת-יתר חיסונית, ואילו  אחד הגורמים שיכולים לעכב תגובה זו, הוא פעולתו העצבית של הואגוס. במחקר הנוכחי ביקש פרופ’ גדרון מהחוג לסיעוד באוניברסיטת חיפה יחד עם ד”ר סטראס ועמיתיה בהולנד  לבדוק האם שינויים במרווחים בין דפיקות הלב, הנקבעים על ידי פעילות עצב הואגוס, מנבאים את התמותה מנגיף הקורונה. במחקר השתתפו 288 חולי קורונה הולנדיים בגילאי 25-90. הנבדקים עברו בדיקת א.ק.ג שבדקה את קצב פעילות ליבם. החוקרים בדקו את ההישרדות של החולים עד שלושה שבועות לאחר ביצוע הבדיקה.

מתוצאות המחקר עולה כי שונות גדולה בקצב פעילות הלב (פעילות וגאלית גבוהה) בקרב החולים בכלל ובאלה מעל גיל 70 בפרט ניבאה פי שניים את הסיכוי להישאר בחיים, ללא תלות במחלות רקע שונות כמו סכרת, יתר לחץ דם ומחלות לב שונות. “ממצאי המחקר מראים על מנבא פיזיולוגי חדש של הישרדות אותו הרופאים יכולים למדוד בנקל כדי לחזות את הפרוגנוזה ולדעת למי לתת יותר עזרה רפואית. כמו-כן הממצאים מהווים קרקע לבדיקה מדעית של טיפול עצבי חדש בו נבדוק האם גריה של הואגוס תפחית תמותה בחולים אלה”, אמר פרופ’ גידרון.

ממצאי המחקר הוצגו בכנס של בית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת חיפה שהתקיים ב 12.1.2021. 

10.1.21