הילדים מאחרים – ההורים אשמים

הילדים מאחרים, אבל כנראה שזה שוב באשמת ההורים. מחקר חדש שנערך  באוניברסיטת חיפה מצא שיכולות התכנון וההתארגנות בחיי היום יום של ההורים לילדים שמאחרים באופן קבוע לבית הספר טובות פחות מאלו של הורים לילדים שאינם מאחרים. “במחקר מצאנו שהפערים הללו ביכולות התכנון והארגון קיימות גם בקרב הילדים, בהשוואה בין ילדים מאחרים וילדים שאינם מאחרים. לתופעת האיחורים לבית הספר יש השלכות  גם מבחינה לימודית וגם מבחינה חברתית, ולכן חשוב להבין את המנגנון שגורם לה וכיצד ניתן לשפרו”, אמרו החוקרות.

אחד התפקידים הבסיסיים הנדרשים מהילדים הוא להגיע בזמן לבית הספר. איחור בהגעה לבית הספר נתפס כהתנהגות לא ראויה ואי עמידה בכללים הקיימים בבית הספר. לדברי החוקרות, איחורים לבית הספר באופן קבוע מובילים לאי נעימות מול המורים והחברים בכיתה ובנוסף, גורמים לפגיעה בהישגים הלימודיים של הילדים המאחרים ויכולים להביא בגילאים מאוחרים יותר אף לנשירה מהלימודים. במחקר הנוכחי שנערך על ידי תלמידת המחקר לתואר שני הודיה נבון בהנחיתה של  פרופ’ רוזנבלום מהחוג לריפוי בעיסוק באוניברסיטת חיפה, וד”ר סוניה מאיר מאוניברסיטת אריאל ופורסם בכתב העת Cognitive Development, ביקשו החוקרות לבדוק לא רק את הילדים אלא גם את ההורים – כדי לראות האם יש הבדלים במאפייני ההורים שיכולים להשפיע על הנטייה לאחר.

 המחקר נערך בבתי ספר בדרום הארץ והשתתפו בו 60 אימהות לילדים בגילאי 7-9: 27 לילדים מאחרים ו-33 לילדים לא מאחרים. ילד נחשב למאחר כאשר הוא איחר לבית הספר לפחות פעמיים בשבוע בכ-5-10 דקות לפחות “חשוב להדגיש כי השאלונים במחקר נשלחו להוריי הילדים כשבסופו של דבר, רק אימהות ענו על השאלות”, ציינו החוקרות והוסיפו כי, “הסוגיה מדוע רק אימהות ענו על השאלון כמי ש’אחראיות’ על ההגעה של הילדים בזמן היא מעניינת ויש צורך להמשיך לחקור האם זו תופעה מקומית מקרית שנמצאה במחקר זה או משקפת מציאות  נרחבת-שיש לה בוודאי לא מעט השלכות.”.

במחקר נבחנו התפקודים הניהוליים של האמהות והילדים שנדרשים לשם ביצוע יעיל של התפקוד היום יומי. תפקודים ניהולים הם יכולות העכבה, הגמישות, השליטה הרגשית היזימה , זיכרון העבודה ויכולות התכנון והארגון שאנו מיישמים בתפקוד היום יומי שלנו תוך פתרון בעיות מתמשך.

לדוגמא, לשם התארגנות יעילה לקראת יציאה מהבית בזמן בבוקר יש צורך להגדיר זאת כמטרה, לתכנן את סדר הפעולות הנדרש ולזכור אותן, ליזום ביצוען, לעכב התיחסות לגורמים בסביבה שאינם רלוונטיים כגון צלצול טלפון או הסחות דעת אחרות, לשלוט בכעס שמתעורר כשהילד לא עושה את שנדרש ממנו והאמא מאחרת לעבודה  ואף  לשנות או למצוא פתרון באופן גמיש במידה ומשהו משתבש.

נוסף על בחינת התפקודים הניהולייים של האמהות והילדים נבחנו יכולות ההתנהלות של הילדים בשגרות הבוקר,בתפקוד חברתי ובמשחק עם חברים.

מתוצאות המחקר עולה כי בתפקודים הניהוליים לא נמצאו הבדלים מובהקים בין האימהות לילדים מאחרים לילדים שאינם מאחרים ביכולות העכבה והגמישות שלהן. עם זאת תפקודן של האמהות לילדים המאחרים בתכנון, יזימה, התארגנות, שליטה רגשית,, וזיכרון עבודה היה נמוך באופן מובהק בקרב האמהות לילדים המאחרים.. ” על פי ממצאי המחקר שלנו, מחסור ביכולות הללו בקרב האמהות  מעלים את הסיכוי של הילדים לאחר”, אמרו החוקרות.

באופן לא מפתיע, מצאו החוקרות כי הבדלים אלו בתפקודים הניהוליים נמצאו גם בקרב הילדים: בקרב הילדים המאחרים רמות התפקודים הניהוליים היו נמוכים יותר, מה שעשוי להשפיע לא רק על אי ההגעה בזמן לבית הספר, אלא גם על תפקודים נוספים בשגרת היום-יום כמו הכנת הילקוט, הכנת שיעורי הבית, חלוקת זמן ללימודים וחברה/משחק ועוד. ואכן נמצאו במחקר הבדלים בין הקבוצות וילדים מאחרים התנהלו פחות טוב ברוטינות היום יום בבוקר, בתפקוד חברתי ובמשחק. הקשרים המובהקים שנמצאו בין יכולות היזימה, התכנון והארגון של האמהות ושל הילדים  לבין יכולת ההתנהלות של הילדים ברוטינות היום יום, בבוקר, בתפקוד חברתי ובמשחק מעידים על חשיבותם של התפקודים הניהוליים לתפקוד יום יומי תקין.

“הרמות הנמוכות של התפקודים הניהוליים עשויות להיות בעלות השפעות מרחיקות לכת על שגרת חייהם העתידיים והצלחתם בעיסוקים שונים וזאת מלבד הפגיעה בתפקוד היומיומי”, אמרו החוקרות.

“תופעת האיחור נפוצה בקרב תלמידים שונים והשלכותיה רבות הן עבור התלמיד והן עבור משפחתו. לתופעה זו עלולות להיות השלכות אקדמיות, חברתיות ואף להוביל במקרים מסוימים לנשירה מבית הספר. ישנה חשיבות גדולה בהבנת המנגנון הבסיסי התפקודי שעשוי להוות סיבה לאיחורים ולקושי להתנהל בשגרת היום יום. הבנת המנגנון מאפשרת לבנות  תכנית טיפול בריפוי בעיסוק תוך התאמה אישית לילד ולהורים. במסגרת הטיפול יינתנו בזמן כלים לשיפור התפקוד הניהולי והתפקוד  היום יומי של הילדים וההורים. טיפול שכזה ימנע התפתחותם של קשיים רגשיים לאור חוסר היכולת של הילדים להתנהל כמצופה מהם בסביבה, סיכמו החוקרות.