הפרה הטורפת. מחקר חדש שנערך באוניברסיטה מצא כי יונקים גדולים אוכלי צמחים, דוגמת פרות ועיזים טורפים שרשרת מזון מורכבת של חרקים ופרוקי-רגליים אחרים בשעה שהם ניזונים מצמחים. “שכיחותה של התופעה כה גדולה עד שאולי אפשר להתייחס ליונקים אוכלי צמחים גם כטורפי חרקים. פגיעה באוכלוסיות החרקים יכולה בהמשך להשפיע על בעלי חיים אחרים הניזונים מחרקים כמו זוחלים וציפורים”, אמרו החוקרים, ד”ר טלי ברמן אלפורט ופרופ’ משה ענבר מהחוג לביולוגיה אבולוציונית וסביבתית באוניברסיטה.

יונקים גדולים אוכלי צמחים (הרביבורים) דוגמת פרות, עיזים, כבשים, איילים, זברות וכד’ ניזונים מכמות רבה של חומר צמחי. חשיבותם והשפעתם על שטחי מרעה חקלאיים וטבעיים רבה ביותר ופגיעה בבעלי חיים אלה או פעילות יתר שלהם יכולה לגרום לקריסת המערכת. מחקרים רבים נערכו על ההשפעה של הרביבורים על מגוון ומאפייני הצמחים, אולם כמעט ולא התקיימו מחקרים שבחנו את ההשפעה שלהם על חרקים ופרוקי-רגליים שחיים או ניזונים מהצמחים. “למעשה, אכילת חרקים ע”י יונקים הרביבורים כמעט ולא תועדה בספרות ולא ברור מה היקף התופעה או השפעתה על אוכלוסיות חרקים בטבע, שכן קשה מאד לעקוב אחריה”, אמרו החוקרים.

במחקר הנוכחי, שפורסם בכתב העת היוקרתי Ecology של האגודה האמריקאית לאקולוגיה, הצליחו ד”ר ברמן אלפורט ופרופ’ ענבר בפעם הראשונה לאפיין ולזהות DNA של חרקים מתוך גללים של בקר מרעה. מהממצאים התגלה כי הבקר טורף תוך כדי רעייה מגוון רחב של חרקים ולמעשה הוא טורף שרשרת מזון מורכבת: חרקים צמחוניים, חרקים טורפים ומטפילים חרקים אחרים ועכבישים טורפים. בין הנטרפים הנפוצים היו זחלים של פרפראים שונים, כנימות, חיפושיות ואקריות צמחוניות הניזונים על הצמח ומיני עכבישים קטנים, כמו קופצניים וסרטבישיים, אשר אורבים לטרף שלהם על הצומח. בסה”כ נמצא DNA  של חרקים שונים ב-76% מגללי הבקר שנאספו במחקר, מה שמעיד על שכיחותה הרבה של התופעה. זוהו גם חרקים וסרטנים המתפתחים במקורות מים שנבלעו על ידי הבקר תוך כדי שתיה.

החוקרים אף הצליחו לזהות איזה סוגי חרקים היו פגיעים יותר לאכילת הבקר: חרקים, עכבישים ואקריות המוגבלים מבחינת תנועתם או חרקים המתפתחים בתוך חלקי צמח היו מועדים להיטרף. לעומתם, חרקים מעופפים או כאלה היכולים לנתר במהירות לא נאכלו כלל ע”י הבקר. “אולי אף יותר מעניין מכך היה הממצא שהבקר ידע להימנע מחרקים רעילים או אגרסיביים כמו זחלי פרפראים מסוימים, נמלים או עכבישים גדולים. כלומר, הרביבורים יודעים כיצד להימנע מאכילת חרקים מסוימים. בנוסף, במחקר קודם מצאנו שיש חרקים היודעים כיצד לזהות את החום והלחות הייחודיים שבנשימת היונקים – וכך ‘לברוח’ מהצמח בזמן, לפני שהם נאכלים. התנהגויות אלה מחזקות את התפיסה לפיה יונקים הרביבורים הם טורפי חרקים”, אמרו החוקרים.

לדבריהם, לתופעה של טריפת שרשרות מזון מורכבות של חרקים ופרוקי-רגליים יכולה להיות השפעה במורד שרשרת המזון. פגיעה באוכלוסיות חרקים ע”י רעיית יונקים יכולה בהמשך להשפיע על טורפי חרקים במערכת, כמו זוחלים וציפורים. לעומת זאת, וויסות אוכלוסיית היונקים הגדולים, בין אם ע”י טורפים טבעיים או האדם, יכולה להועיל לאוכלוסיות חרקים הפגיעות לרעייה, בעיקר בעקבות רעייה מוגברת. השלב הבא של המחקר יתמקד בהבנת מורכבות וחשיבות התופעה במערכות הרביבוריה טבעיות בסוואנות של אפריקה. “פרוקי-רגליים בכלל וחרקים בפרט מהווים מרכיב מרכזי וחשוב בבית הגידול והמגוון שלהם מעיד על יציבותו”, סיכמו החוקרים

.18.10.21

איור:לינה גורביץ