כאשר שני אנשים מציירים יחדיו ותנועותיהם מתואמות, הקשר הבין-אישי ומערכת היחסים שנוצרת בין השניים, נתפסים על ידי מתבוננים מבחוץ כקרובים וחיוביים יותר, בהשוואה לציור לא מתואם. כך עולה ממחקר חדש שנערך באוניברסיטה ופורסם בכתב העת היוקרתי Scientific Reports. “בעקבות עיסוק של ילדים בפעילויות מסונכרנת כמו ציור משותף, כאשר הם מתאימים את התנועות שלהם אחד לשני, משחק ידיים, נדנוד משותף, קפיצה על טרמפולינה יש סיכוי שאחרי פעולות אלה יהיה להם יותר קל לשתף פעולה, שהתקשורת ביניהם תהיה טובה יותר ושהם ירגישו יותר קרובים ודומים אחד לשני״, אומרת ד”ר טל-חן רבינוביץ’, ראשת המעבדה למוסיקה והתפתחות חברתית, ועורכת המחקר.

סנכרון בין-אישי הוא מצב שבו מתקיים תיאום במקצב ובתנועות בין שני אנשים או קבוצת אנשים שנמצאים באינטראקציה כלשהי. לדברי החוקרת, הסנכרון נמצא במגוון סוגים של אינטראקציות בין-אישיות ומשפיע על מספר היבטים רגשיים ביניהם: קרבה והשתייכות, אמפתיה, אמון, שיתוף פעולה ועוד. לסנכרון בין-אישי יש תפקיד חשוב גם בטיפול. במחקרים שנערכו בעבר נבדקו המנגנונים בעזרתם סנכרון מילולי ולא מילולי בעת טיפול בעזרת תנועה, דרמה ומוזיקה מעמיקים את הקשר הרגשי שנוצר בין המטפל למטופל וכיצד הסנכרון משפיע על ביסוס הברית הטיפולית. במחקר הנוכחי ביקשו ד”ר רבינוביץ’, תלמידת המחקר רותם אברהם וד”ר נעמי גרינספון, מבית הספר לטיפול באמצעות אומניות באוניברסיטה, לבדוק לראשונה כיצד משפיעה פעולה של ציור משותף מסונכרן, כפי שהיא מוצגת בסרטון וידאו קצר, על תפיסת ילדים את האמפתיה, הקרבה, האמון והדמיון לעומת תפיסתם פעילות של ציור שאינו מסונכרן. במחקר השתתפו 61 ילדים בגילאי 9-11 שצפו בשני סרטוני וידאו באורך של דקה וחצי. בסרטון הראשון ראו המשתתפים במחקר נסיינית וילדה מצירות ציור משותף בצבעי ידיים כאשר הנסיינית התאימה את תנועותיה לתנועות הילדה עמה ציירה (סנכרון). בסרטון השני הנסיינית לא התאימה את תנועותיה לתנועות הילדה עמה ציירה (א-סינכרון). לאחר הצפייה מילאו הילדים שאלונים הקשורים לאמפתיה, אמון, קרבה, דמיון ואינטראקציה בין אישית.

מתוצאות המחקר עולה כי הציור המשותף והמסונכרן נמצא כמסמל קשר רגשי טוב יותר בין הנסיינית לילדה בהשוואה לציור משותף לא מסונכרן. “סנכרון משפיע על תפיסת האינטראקציה הבינאישית כטובה, חיובית, מהנה ואיכותית יותר מאשר אינטראקציה בין אישית שאינה מסונכרנת. בעיניי המשתתפים הילדה בציור המסונכרן נהנתה יותר, והיה לה נעים ונוח יותר לצייר מאשר לילדה בציור המשותף שאינו מסונכרן” אמרה ד”ר טל-חן רבינוביץ’.

עוד נמצא במחקר כי הילדים תפסו את הנסיינית בציור המשותף המסונכרן כיותר אמפתית, כמבינה טוב יותר את הציור שציירה הילדה עמה, כמבינה טוב יותר מה הרגישה וחשבה הילדה, כקשובה יותר לילדה וכמתעניינת יותר בציור שלה. לדברי החוקרות, ייתכן כי ההתבוננות בתנועות הסנכרון גרמה להבנה כי בין השתיים קיימת אמפתיה ושפה משותפת בה תנועות הגוף של האחת מוכרות, מובנות ונלמדות ע”י השנייה תוך התבוננות וקשב.

“אחרי מספר עשורים של מחקר מקיף על התרומה של סנכרון בינאישי, כפי שמתרחש למשל במוסיקה, לאינטראקציה חברתית טובה יותר בעקבות חווית הסנכרון (שיתוף פעולה, עזרה הדדית, תחושת קירבה ועוד ועוד), המחקר הנוכחי האיר באור חדש לגמרי והראתה שתופעה דומה מתרחשת גם בעולם האמנות והציור, שאין בו בהכרח מקצב מסודר ומבנה זמני קבוע כמו במוסיקה. למאמר זה יש השלכות חשובות על הבנת הגורמים שמאפשרים לבני אדם לפעול יחד ולתקשר, השלכות טיפוליות פוטנציאליות, ואפילו השלכות על היומיום ועל האופן שבו תיאום וסנכרון עשויים להשפיע על אופי התקשורת עם הזולת, ובפרט עם ילדים”, סיכמה ד”ר רבינוביץ’.

18.1.23