יש להוציא את מינוי הבכירים במשטרת ישראל לוועדה ציבורית למען שיפור המשילות ולטובת האינטרס הציבורי, כך עולה ממחקר חדש שנערך בחוג לתקשורת באוניברסיטה. “קיים כשל מערכתי מבני, שמסביר את התנהלות השוטרים והקצינים ואיתו את משבר האמון במשטרה מאז הקמתה. כארגון ציבורי המבצע מדיניות, השליטה בכל המשאבים הנדרשים לתפקוד המשטרה מצויה במלואה בידי הדרג המדיני: מינויים, תקציבים וחקיקה. תלות מוחלטת זו היא המסבירה ומניעה את התנהלות בעלי התפקידים במשטרה, כלומר את סדר העדיפויות של כל הפיקוד הבכיר שממנו נגזרת גם התרבות הארגונית”, אמרה ד”ר אריאלה יושע, עורכת המחקר.

משטרת ישראל סובלת מבעיות של אמון הציבור מאז הקמתה ואירועי משבר משמעותיים שחוותה בהיסטוריה מקושרים לשליטה של הדרג המדיני שקידם אינטרסים להגברת כוחו ושליטתו על חשבון האינטרס הציבורי. “זה היה נכון בעשור הראשון של המדינה עם פרשת ‘שורת המתנדבים’ כאשר בתקופת הצנע מפא”י מינתה את עמוס בנו של בן גוריון לסמפכ”ל ולמפכ”ל את יחזקאל סהר, שלימים הורשע בעדות שקר כשהגן על עמוס בפרשה. בתקופה מאוחרת יותר נאשמה המשטרה באכיפה בררנית ובסגירת תיקי שחיתות של פוליטיקאים ומקורבים, כמו ב’תיק אפרסק’ בשנות ה-70 כשפוטר המפכ”ל הרצל שפיר ע”י השר יוסף בורג שנה אחת בלבד לאחר שנכנס לתפקידו כי לא דיווח לו על חקירת שחיתות במפלגתו, ו’בפרשת הניצבים’ שהחלה בשנת 2014 עם האשמתו של ניצב מנשה ארביב ראש להב 433 בשחיתות בעיתוי שלדעתי לא היה מקרי. במשך 8 חודשיים לאחר פרישתו לא מונה מפקד ליחידה”, אמרה החוקרת.

בעבודת דוקטורט של ד”ר יושע בהנחיית פרופ’ אלי אברהם מהחוג לתקשורת באוניברסיטה התבססה החוקרת על ניתוח שיטתי של כאלף קטעי עיתונות, ראיונות עם בעלי תפקידים וניתוח עשרות מסמכים שכוללים סקרים ודו”חות תקופתיים של המשטרה, המשרד לביטחון פנים, דוחות מיוחדים של מבקר המדינה וסקרי מעקב המשווים בין ביצועי המגזר הציבורי. בנוסף, ערכה ד”ר יושע  ניתוח שיטתי של 45 אירועי משבר תקשורתיים שקרו בתקופת המחקר ובהם נאשמה המשטרה בזלזול, בתפקוד לקוי ובאלימות כמו רצח גדי ויכמן בבאר שבע (2012), חטיפת שלושת הנערים (2014), אלימות שהופעלה כלפי בני העדה האתיופית החייל  דמאס פיקדה וסלומון טאקה, פרשת הניצבים, חקירות גורמים פוליטיים (תיק ליברמן, תיקי נתניהו ובני משפחתו). “תקופת המחקר התמקדה בשנים 2010- 2018 שבהן הייתה יציבות פוליטית יחסית וגם רצף יחסי בכהונת מפכ”לים למשטרה אשר איפשרו לנתח את האירועים ממרחק של זמן ותפיסות רגשיות”, הסבירה ד”ר יושע.

תוצאות המחקר הצביעו על הקשר בין הליך המינויים של הפיקוד הבכיר במשטרה לתרבות הארגונית הדורסנית של הארגון כפי שהתבטאה בין היתר, בתופעת הטרדות מיניות כפי שנחשפה ב”פרשת הניצבים” לצד האשמות מפקדי להב 433 בקבלת שוחד. “הכעס הציבורי כלפי המשטרה נתרם גם על ידי גורמים פוליטיים שפעלו להחלשתה באמצעות עיכוב מינויים והכפשת המשטרה בעקבות ריבוי חקירות פוליטיקאים”, אמרה ד”ר יושע.

 עוד עולה במחקר כי ההצלחות המפליגות של יחידת להב 433 בהרשעת ראשי ארגוני פשע לצד הרשעתם של אישים פוליטיים בשנים 2008-2013, שניצב יואב סיגלוביץ’ עמד בראשה, הביאו לתגובת הנגד של הדרג הפוליטי שפעל להחלשתה ולהחלשת שומרי הסף בכל האמצעים שעמדו לרשותו. “לבחון את תפקוד המשטרה והעומדים בראשה בלבד כמדד לכשלי המשילות מחטיא את האינטרס הציבורי. כדי שהמשטרה תצליח למלא את תפקידה לטובת החברה האזרחית כולה יש להוציא את המינויים מהשליטה המוחלטת של הדרג הפוליטי ולהעביר לוועדת מינויים ציבורית שתקבל החלטות בשקיפות על בסיס התאמה של המועמד לתפקיד. זאת בדומה לוועדה למינוי שופטים, שבראיה זו מובן מדוע תקופה ממושכת פוליטיקאים מנסים להגדיל בה את כוחם”, סיכמה ד”ר יושע.

*לוגו המשטרה מתוך ויקיפדיה