גורמי הסיכון להודאות שווא בישראל רבים יותר
מבמדינות מערביות אחרות זאת בניגוד לתפיסה
הרווחת בבית המשפט העליון
מחקר חדש שערך פרופ’ אורן גזל-אייל מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה, המכהן כיום גם כסגן נשיא ודיקן למחקר באוניברסיטה, שופך אור על תופעת הודאות השווא בישראל.
המחקר שפורסם בכתב העת עיוני משפט מאתגר את התפיסה הרווחת בבית המשפט העליון, לפיה בשיטת המשפט בישראל החשש להרשעות על סמך הודאות שווא קטן יותר מאשר בארצות הברית ובמדינות נוספות. בניגוד לעמדה זו, פרופ’ גזל-אייל מראה במחקר כי דווקא בישראל קיימים גורמי סיכון רבים ומשמעותיים יותר להודאות שווא בהשוואה למדינות מערביות אחרות.
המחקר מזהה חמישה גורמי סיכון מרכזיים שהופכים את מערכת המשפט הישראלית לפגיעה יותר להודאות שווא:
1. שיטת חקירה לעומתית – בניגוד למדינות כמו אנגליה, נורבגיה וניו זילנד שעברו לשיטת חקירה מבוססת מידע (PEACE), ישראל עדיין משתמשת בשיטת חקירה לעומתית המכוונת להשגת הודאה באשמה, ואשר הוכחו במחקרים כמגדילות חשש להודאות שווא.
2. היתר להטעות ולשקר – חוקרי משטרה בישראל רשאים להטעות חשודים ולשקר לגבי ראיות קיימות. פרקטיקה זו נאסרה במדינות רבות כמו אנגליה, גרמניה, הולנד וחלק ממדינות אוסטרליה.
3. העדר זכות לנוכחות סנגור בחקירה – בישראל אין לחשודים זכות להיחקר בנוכחות עורך דין, בניגוד למרבית מדינות המערב ובכללן ארצות הברית ומדינות באיחוד האירופי.
4. חקירות ממושכות של עצורים – מחקרים מראים כי הודאות שווא מתרחשות בדרך כלל לאחר חקירות ארוכות שנעשות בלא נוכחות עורך דין. בישראל מותר לחקור עצורים למשך ימים ואף שבועות, כשהוא מבודד מסביבתו וללא עורך דין לצידו, אפשרות שאינה קיימת כמעט באף אחת מהמדינות המערביות האחרות.
5. שימוש נרחב במדובבים אקטיביים – ישראל היא מהמדינות הבודדות המאפשרות שימוש נרחב במדובבים אקטיביים, אשר מתחזים לעצורים השוהים ימים ארוכים בתאו של החשוד, ורשאים לשאול אותו שאלות לאורך זמן רב.
המחקר סוקר לראשונה באופן מקיף עשרות מקרים בישראל של הודאות שווא שזכו לאמון התביעה והובילו להגשת כתבי אישום, ולעיתים אף להרשעות, כאשר רק לאחר מכן התגלו עובדות שהוכיחו את שקריותן.
בין המקרים הבולטים:
• פרשת טארק נוג’ידאת, שהודה והואשם ברצח חייל אף שראש השב”כ התריע שמדובר בהודאת שווא
• פרשת פאבל סמירנוף, שהודה ברצח אדם שהתגלה מאוחר יותר כחי
• פרשת ולנטין טוקילה ויוסף זוהר, שהואשמו ברצח אביו של זוהר, שנפטר ממות טבעי
• פרשת חליל נמרי ואשרף סליימה, שהודו בתכנון פיגוע שלא התקיים
• פרשת רע’ב מחאמיד ומוחמד עייש, שהודו בלינץ’ בחייל אף שהגיעו לזירה רק לאחר האירוע
המחקר ממליץ על שני פתרונות אפשריים: הראשון, לצמצם את החשש מפני הודאות שווא באמצעות אימוץ מודל החקירה האנגלי שפותח בעקבות מקרים של הודאות שווא רבים שנחשפו באנגליה לפני כחמישה עשורים. השני, כפתרון ביניים, להתאים את המשקל הניתן להודאות בהתאם לידע המדעי הקיים בנושא.
“המקרים שנחשפו הם כמובן רק קצה הקרחון. ברוב המקרים הרשעות מוטעות לא מתגלות לעולם. בשל שיטת החקירה בישראל סביר להניח שבבתי הכלא ישנם אסירים לא מעטים שהודו הודאות שווא, ואנחנו לא נדע זאת לעולם. הביטחון העצמי הרב של שוטרים, תובעים ושופטים, והאמונה הטבעית שלהם לפיה הם יכולים לזהות הודאות שווא, מגדילים את הסיכון שראיות סותרות הודאות לא יצליחו לגבור על הכוח המשכנע של ההודאות”, אמר פרופ’ גזל אייל.
>> קראו עוד על המחקר בכתבה שפורסמה בהארץ
המחקר נערך בסיוע הקרן הלאומית למדעים ומתפרסם בימים אלה. פרופ’ גזל-אייל משמש כסגן יו”ר הוועדה הציבורית למניעת הרשעות שווא ותיקונן, אשר פרסמה לאחרונה דוח ביניים בנושא הודאות שווא בחקירה.
