שנה לשבת השחורה: המלחמה דרך עיני בוגרי ובוגרות בית הספר לעיצוב של אוניברסיטת חיפה
שנה לאחר אירועי ה-7 באוקטובר, מציגים בוגרי ובוגרות בית הספר לעיצוב של אוניברסיטת חיפה את פרויקטי הגמר שלהם, המשקפים את השפעת המלחמה על חייהם ועבודתם. דרך מגוון מדיומים – מאיור, אנימציה, עיצוב אינטראקטיבי, אופנה וארכיטקטורה – הסטודנטים מתמודדים עם זיכרונות, אובדן, טראומה ותקווה. עבודותיהם מהוות עדות חזקה לכוחה של היצירה בעיבוד חוויות קשות ובבניית גשרים בין העבר, ההווה והעתיד.
פרויקטי גמר בהשפעת אירועי ה-7 באוקטובר והמלחמה:
הסטודנטים רות בלורי ואיתי אוסטרמן בחרו להציג בסרט אנימציה קצר, "אקורד סיום", את בוקר ה-7 באוקטובר מזווית עיניה של חברה שנותרת להתמודד עם האובדן והשאלות הקשות, בדומה לחוויה שלהם עם האובדן של ענבר הימן, חברתם ללימודים, שנחטפה מהמסיבה ברעים, נרצחה בשבי בעזה.
בסרט נראית בחורה צעירה החרדה לשלומה של חברתה הטובה, מנותקת הקשר. בזמן השהות במקלט היא בורחת אל המוסיקה, המטשטשת בין מציאות לדמיון. "רצינו להציג את אותו יום דרך עיניים של דמות עימה הצופה יוכל להזדהות. עולמה האישי והמוכר של גיבורת הסרט מתנפץ כשההכרה באסון מחלחלת בה, כפי שקרה לנו באותו יום״.
הטריילר לסרט "אקורד סיום":
לסטודנטית מאיה למברג, היה חשוב לשלב את ענבר הימן בעבודתה, "כדי שהיא תוכל לסיים יחד איתנו את שנת הלימודים האחרונה". בעבודתה "איפה ענבר", היא מציגה בספר מאוייר את הקשר בינה לבין ענבר, את החברות ואת ההתמודדות שלה עם האובדן של ענבר. בספר מאיה מופיעה כציפור דרור וענבר היא עורב ורוד, שהיה מזוהה איתה.
עוד על הפרויקט של מאיה למברג >>
מאז מתקפת ה-7 באוקטובר חלה עלייה משמעותית במקרים של פוסט טראומה בחברה הישראלית. בעבודתה ״הטיול שלי לגיהנום״ בחרה יעל רובין ליצור ספר בעל כריכת זכוכית, המייצג את ההתמודדות עם פוסט טראומה.
העדינות והשבריריות של הספר מחד והכובד של הספר מאידך, מסמלים את השבריריות והכובד הנפשי המאפיינים מצב פוסט טראומתי.
רוני ירושלמי יצרה מיצב אינטראקטיבי המתעד תגובות פיזיולוגיות רגשיות לזיכרון קולקטיבי – אירועי ה-7 באוקטובר. באמצעות מכשיר ביו פידבק, המציג ניתוח חזותי למדדים פיזיולוגיים רגשיים משתנים כמו דופק וקצב נשימה, תוך עוררות המערכת הסימפטית. רוני מציעה רובד חדש של תיעוד ושחזור של הזיכרון שעוסק בחוויה הרגשית האישית שהפכה להיות קולקטיבית.
המבקרים שביקרו בתערוכת הבוגרים.ות יכלו להאזין לסאונד של נשימות ודופק שנאספו תוך האזנה להקלטות מה-7 באוקטובר, ואף להתחבר למכשיר הביופידבק, על מנת לראות את המדדים של עצמם.
עוד על המיצב בראיון עם רוני ירושלמי ב-YNET >>
במהלך הלחימה בעזה נתקל שלי פיחה, קצין מבצעים במילואים, במאות ספרי קוראן מעוטרים בקליגרפיה מרהיבה. סגנון האותיות השזורות זו בזו בתוספות אורנמנטליות ייחודיות היווה השראה לפרויקט ההנצחה שיצר לזכרם של נופלי חטיבת השריון 401 בה הוא שירת.
הפרויקט 'מרגלא בפומיה' (בארמית: היה נוהג לומר) מציג כרזות לזכר כל אחד מהנופלים. הכרזות מאופיינות בדימויים קליגרפיים בסגנון דיוואני מוסלמי. כל כרזה משלבת בתוכה קליגרפיה ייחודית של שם הנופל לצד משפט אופייני לו, כפי שנמסר ממשפחתו ומפקדיו, ובנוסף דרגות צה״ליות וסמלי יחידות בעיבוד קליגרפי.
הסטודנטית שקד חיון בן אליעזר בחרה לעסוק בשיקום קיבוץ בארי בפרויקט שלה שנקרא "95% גן עדן". ב- 7 באוקטובר 2023 פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע אכזרית על יישובים ובסיסים בנגב המערבי. קיבוץ בארי, אחד מן הקיבוצים שספגו את הפגיעה הקשה ביותר בפן הרגשי והפיזי, משמש כמקרה הבוחן לפרויקט זה.
הפרויקט מציע פעולות שיקום לחלקו הצפון-מערבי של הקיבוץ, שנפגע בצורה המשמעותית ביותר. זאת, תוך הסתכלות חדשה על פתרונות המיגון הקיימים, במטרה לחזק את תחושת הביטחון והקהילתיות ולאפשר שגרת חיים בקיבוץ המותאמת לימינו.
הפרויקט "מות האסקפיזם" של הסטודנטית נועה גריצר, עוסק במציאות ילדותית דיסטופית של אסון המתקיים בליבה של הילדות. מלחמה היא מציאות שבורה ואימתנית שחוויות ילדות המתעצבות בתוכה נעשות לפגומות. ילדים נקלעים לזוועות שלא באשמתם ולא ברצונם, ואחת מדרכי ההתמודדות שלהם היא אסקפיזם המשמש כמנגנון הישרדותי של הגוף והנפש. הקולקציה נותנת ביטוי לפער שבין עולם ילדותי תמים ואוטופי לבין אימת המלחמה, והיא מתאפיינת בצבעוניות ניגודית ובתכנים סימבוליים דיכוטומיים של ילדות ואימה.
(צילום: שי פרנקו)