מחקר שנערך באוניברסיטת חיפה: תזונה עשירה במזון אולטרה-מעובד בגיל העמידה עלולה להאיץ תהליכים מזיקים במוח ולהגביר את הסיכון לאלצהיימר בגיל מאוחר יותר

מחקר חדש שנערך בבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת חיפה ופורסם בכתב-העת המדעי The Journal of Prevention of Alzheimer’s Disease מצא כי צריכה גבוהה של מזון אולטרה-מעובד בגיל העמידה מגבירה משמעותית את הסיכון להתפתחות מחלת אלצהיימר בגיל מבוגר יותר. “ממצאי המחקר שלנו מראים כי צריכה מוגברת של מזון אולטרה-מעובד עלולה לפגוע בבריאות המוח ולהגדיל את הסיכון למחלת אלצהיימר, במיוחד כאשר הצריכה מתרחשת בגיל צעיר יחסית, הרבה לפני הופעת תסמיני המחלה,” אמרה פרופ’ גלית וינשטיין שהובילה את המחקר.

מזון אולטרה-מעובד הוא מוצר תעשייתי המכיל שילוב של רכיבי מזון טבעיים לצד חומרים סינתטיים כמו חומרים משמרים, ממתיקים מלאכותיים, צבעי מאכל וחומרי שימור. מוצרים אלו, שנועדו לשפר את הטעם, להקל על השימוש ולהאריך את חיי המדף, מהווים כיום חלק משמעותי מהתפריט היומי. בארצות הברית, לדוגמה, הם מהווים כ-60% מהצריכה הקלורית. מחקרים קודמים הצביעו על קשר בין צריכה גבוהה של מזון אולטרה-מעובד לבין סיכון מוגבר להשמנה, סוכרת ותמותה מוקדמת. עם זאת, מעט מאוד ידוע על הקשר האפשרי בין מזונות אלו לבין בריאות המוח. במחקר הנוכחי ביקשו פרופ’ גלית וינשטיין מבית-הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת חיפה, יחד עם צוות חוקרים מאוניברסיטת בוסטון, לבדוק את הקשר בין צריכה גבוהה של מזון אולטרה-מעובד לבין הסיכון להתפתחות דמנציה ואלצהיימר בגיל מבוגר.

החוקרים התבססו על נתונים ממחקר הלב של פרמינגהם (Framingham Heart Study), אחד המחקרים האפידמיולוגיים הגדולים והמוערכים בעולם. לצורך המחקר הנוכחי נבחרו 1,375 משתתפים בני 60 ומעלה, שהיו בריאים מבחינה קוגניטיבית ולא סבלו מדמנציה או שבץ בתחילת תקופת המעקב. המשתתפים מילאו שאלוני תזונה מפורטים, מהם חושבה כמות הצריכה היומית של מזונות אולטרה-מעובדים. בנוסף, נבדקו גם מדדים בריאותיים אחרים, בהם מדד מסת גוף, סוכרת, רמות כולסטרול ואיכות כללית של התזונה, שנמדדה לפי מדד בין-לאומי ((DASH לבחינת הרכב תזונה בריאה. לאורך תקופת מעקב ממוצעת של כ-12.7 שנים עברו המשתתפים סדרת בדיקות קוגניטיביות, ראיונות רפואיים ואבחונים מקצועיים שנועדו לאתר הופעת דמנציה ומחלת אלצהיימר.

מתוצאות המחקר עולה כי בקרב משתתפים בני פחות מ-68 שנים בתחילת תקופת המעקב, כל תוספת יומית של מנת מזון אולטרה-מעובד הייתה קשורה לעלייה של 13% בסיכון לפתח מחלת אלצהיימר. עוד נמצא במחקר כי משתתפים שצרכו עשר מנות או יותר של מזון אולטרה-מעובד ביום היו בסיכון גבוה פי 2.7 לחלות במחלה, בהשוואה למשתתפים שצרכו פחות מעשר מנות ביום.

הבדלים אלו נמצאו בלתי-תלויים בכמות הקלוריות הכללית ובאיכות התזונה של המשתתפים. “הרגלי תזונה בגיל הביניים עשויים להשפיע באופן משמעותי על הסיכון להתפתחות אלצהיימר בגיל מאוחר יותר. הממצאים מדגישים את הצורך להקפיד כבר מגיל צעיר על בחירת מזונות בריאים ומאוזנים, ולהפחית ככל הניתן את צריכת המזון האולטרה-מעובד. שינוי כזה אינו רק תורם לבריאות הכללית, אלא עשוי להוות אסטרטגיה יעילה למניעת פגיעות מוחיות ולשמירה על תפקוד קוגניטיבי תקין בהמשך החיים”, סיכמה פרופ’ וינשטיין.

החוקרים מדגישים כי הפחתת צריכת מזון אולטרה-מעובד – כבר בשנות החמישים והשישים לחיים – עשויה להקטין את הסיכון לחלות במחלת אלצהיימר בעתיד, ולתרום לשמירה על מוח בריא וחיים פעילים ובריאים יותר בגיל המבוגר.

קראו עוד על המחקר בכתבה שפורסמה באתר YNET

במחקר שהתפרסם בכתב העת-PLOS One זוהו לראשונה הכלים ששימשו להפקת צבע הארגמן בתל שקמונה. הממצאים מספקים עדות ישירה לשיטות ההפקה והצביעה, ומאפשרים שחזור של תהליך הייצור שהתקיים באתר בתקופת הברזל

מחקר שנערך באוניברסיטת חיפה ופורסם בכתב העת PLOS One מציג עדויות ישירות לכלים ששימשו להפקת צבע הארגמן היוקרתי בתקופת הברזל, בין השנים 1100–600, המקבילות בחלקן לתקופת בית המקדש הראשון. העדויות כוללות אגני חרס גדולים מוכתמים בצבע, אבני שחיקה וכלים נוספים ששימשו בתהליך הצביעה. ממצאי המחקר מאפשרים לשחזר את שלבי ייצור הצבע ולהבין כיצד פעלו סדנאות הצביעה באתר במשך כחמש מאות שנה. “זו הפעם הראשונה בה אנו יכולים לשחזר את צורת הכלים ששימשו בתעשיית צבע הארגמן וכיצד השתמשו בהם בתהליך ההפקה והצביעה,” אמר ד”ר גולן שלוי, שהוביל את המחקר מטעם המכון לארכיאולוגיה ע״ש זינמן באוניברסיטת חיפה ואוניברסיטת שיקגו, יחד עם פרופ’ איילת גלבוע מאוניברסיטת חיפה.

תל שקמונה, השוכן לחופה של חיפה, היה אחד ממרכזי הייצור החשובים ביותר של צבע הארגמן בתקופת הברזל – צבע נדיר ויוקרתי ששימש מלכים, אצולה ומקדשים ברחבי הלבנט. במחקרים שערכו בעבר פרופ’ גלבוע וד”ר שלוי נמצא כי האתר שימש כמרכז ייצור ארגמן תחת שליטת ממלכת ישראל בתקופת בית עמרי ובית יהוא, והיה ככל הנראה הגדול מסוגו באזור. ממצאיהם הצביעו על כך שצבע זה הופק באתר בכמות מסחרית, הועבר למדינות שכנות, ואולי אף שימש לצביעת אריגים ששימשו בבית המקדש בירושלים.

הממצאים שהתגלו במחקר הנוכחי בתל שקמונה מספקים עדות ישירה להיקף הרחב של תעשיית הפקת הארגמן באתר. החוקרים חשפו עשרות אגני חרס גדולים, ששימשו ככל הנראה הן להפקת הצבע, הן לצביעת חוטים או גיזות. שחזור הכלים מעלה כי גובהם היה כמטר אחד, נפחם הגיע לכ-350 ליטרים, וקוטרם נע בין 60 ל-80 ס”מ – ממדים שאפשרו טבילת גיזות צמר שלמות. ניתוח הנתונים מצביע על כך שהשימוש באגנים אלו אפשר תהליך עבודה רציף ויעיל במיוחד, מאפיין המעיד על תכנון מתקדם ומערכת ייצור תעשייתית. “לראשונה אנו מזהים מערכת ייצור שלמה, שבה הופקו כמויות משמעותיות של צבע הארגמן בכלים ייעודיים ששימשו לייעול התהליך”, אמרה פרופ’ גלבוע. “העובדה שבתקופות מסוימות שימשו לפחות 16 אגנים במקביל מעידה על כך ששקמונה הייתה מרכז ייצור בקנה מידה יוצא דופן לתקופתו”.

השוואת הנתונים לאתרים נוספים, בהם תל דור, תל כברי וצרפתה שבדרום לבנון, מלמדת כי שיטות ייצור דומות התקימו באתרים נוספים בחופי הלבנט. עם זאת, תל שקמונה מספק את העדות הקדומה והמפורטת ביותר לתהליך ייצור הארגמן על פני טווח הזמן הארוך ביותר בתקופת הברזל, דבר המחזק את חשיבותו כאתר הפקה מרכזי בתקופה זו. ממצאים אלו תורמים להבנת הקשרים הכלכליים והטכנולוגיים בין ממלכת ישראל לממלכות שכנות, ומאפשרים השוואה לשיטות ייצור נוספות שהתפתחו ברחבי הלבנט.

“גילוי הכלים ששימשו להפקת הארגמן אינו עניין טכני בלבד המעיד על תהליך הייצור. הוא מספק תובנות חדשות על קנה המידה של התעשייה, היקף המסחר במוצרי יוקרה ורקע ליוזמה וההתעצמות הכלכלית של ממלכת ישראל שהפכה לכוח משמעותי במרחב. זהו למעשה חלק מהרקע לסיפורי התנ”ך המשקפים את עוצמתה של ממלכת ישראל בחלקים ניכרים מתקופה זו”, הסביר ד”ר שלוי.

המחקר נערך במסגרת “פרויקט פרסום תל שיקמונה”, אשר מומן על ידי קרן שלבי וייט וליאון לוי, עיריית חיפה, קרן הכט, הקרן הלאומית למדע בישראל, המכון לארכיאולוגיה ע”ש זינמן באוניברסיטת חיפה ותוכנית פולברייט לסטודנטים זרים.

המאמר נכתב על ידי גולן שלוי מהמכון לארכיאולוגיה ע”ש זינמן באוניברסיטת חיפה ואוניברסיטת שיקגו; נעמה סוקניק מרשות העתיקות; פאולה ויימן-ברק מהמכון לארכיאולוגיה ע”ש סוניה ומרקו נדלר באוניברסיטת תל אביב זאק דנסט מהמחלקה לאנתרופולוגיה באוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו וממכון רקנאטי ללימודי ים באוניברסיטת חיפה; שי בר וסוניה פינסקי ואילת גלבוע מבית הספר לארכיאולוגיה וציוויליזציות ימיות והמכון לארכיאולוגיה ע”ש זינמן באוניברסיטת חיפה; דוד אילוז מהפקולטה למדעי החיים ע”ש מינה ואוורד גודמן באוניברסיטת בר-אילן והמחלקה למדעי הסביבה והחקלאות במכללת בית ברל; זוהר עמר מהמחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה ע”ש מרטין (שוץ) באוניברסיטת בר-אילן.

– קראו עוד על המחקר בכתבה שפורסמה ב-YNET

מחקר חדש בשיתוף פעולה של ד”ר משה ארמון מהמכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית, ד”ר יובל שמילוביץ מהמכון השיתופי למחקר מדעי הסביבה באוניברסיטת קולורדו וד”ר אלעד דנטה מבית הספר למדעי הסביבה באוניברסיטת חיפה, מגלה כי האסון הקטלני בעיר דרנה שבלוב בספטמבר 2023, בו נספו למעלה מ-10,000 בני אדם, לא היה תוצאה של אירוע טבעי בלתי נמנע אלא של כשל תכנוני חמור. המחקר, שפורסם בכתב העת המדעי היוקרתי Science Advances, מצביע על כך שמערכות ההגנה מפני שטפונות שהוקמו באגן דרנה תוכננו על בסיס הערכת חסר משמעותית של עוצמת השטפונות הצפויים במרחב.

תכנון לקוי – לא רק כוח עליון

צוות החוקרים ניתח את נתוני הגשם והשטפונות בדרנה והגיע למסקנה שסופות הדומות בעוצמתן לסופה “דניאל” שהכתה באזור הן לא אירוע נדיר כפי שסברו המתכננים של הסכרים. באמצעות שילוב חדשני של מודלים הידרולוגיים ומטאורולוגיים וניתוח של נתוני לוויין, נמצא כי שטפון בעוצמה דומה צפוי אחת לכמה עשרות שנים – ולא אחת לעשרת אלפים שנה, כפי שהעריכו בעת תכנון הסכרים.

למרות שהופיעו סימנים מקדימים לתכנון הלקוי, לא בוצעה היערכות מספקת לתרחיש של כשל במערכת ההגנה. תוצאות המחקר מראות כי קריסת הסכרים יצרה גל שטפון הרסני פי 20 מהשיטפון שהיה מתרחש במידה ולא היו מוקמים סכרי הגנה באגן. ההרס הנרחב שכולל למעלה מ-1,000 מבנים בעיר דרנה ממחיש את הסיכון הטמון בתחושת ביטחון כוזבת הנובעת מהישענות על פתרונות המבוססים על סכרי הגנה שתכנונם מוגבל על ידי השונות הטבעית של האקלים.

משמעויות גלובליות – כולל לישראל

לממצאי המחקר יש השלכות קריטיות על תכנון מערכות הגנה מפני שטפונות באזורים ים תיכוניים וצחיחים, ובהם ישראל. “תכנון נכון של סכרים ומערכות ניקוז מחייב התחשבות באי-ודאות ובתרחישי כשל אפשריים,” אומר ד”ר ארמון. “עלינו ללמוד מהאסון בדרנה ולבחון מחדש את רמת המוכנות שלנו לאירועים דומים, במיוחד לאור שינויי האקלים.”
אסון השטפון בדרנה והגורמים שהביאו לו מהווים תמרור אזהרה גדול למתכננים ולאוכלוסייה החיה במורד סכרים. המחקר מעלה שאלות חשובות לגבי ניהול סיכונים והיערכות לשטפונות, גם בישראל, שבה הצפות בערים הגדולות הפכו לתופעה חוזרת. החוקרים מדגישים את הצורך בהתאמת תשתיות ההגנה וההתראה ותכנון הפיתוח לאורך נחלים למאפיינים האקלימיים של האזור, תוך שיקוף תוצאות תרחישי כשל אפשריים לציבור.

>> קראו עוד על המחקר בכתבה שפורסמה ב-YNET

קישור לסרטון סימולציה

 תוצאות סימולציות הידראוליות של השטפון בדרנה כתוצאה מקריסת הסכרים (ימין) ובתרחיש ללא סכרים במעלה העיר (שמאל). צבע סגול כהה יותר מעיד על עצמת שטפון חזקה יותר. ניתן לראות שקריסת הסכרים יצרה שטפון עוצמתי שהכה בשטחים נרחבים בעיר והביא להרס מבנים רב (נקודות אדומות). שטפון הסופה “דניאל” ללא סכרים היה מציף גם הוא חלקים בעיר, אך באופן מצומצם. בנוסף, עוצמות השטפון הגבוהות היו מוגבלות לתעלה החוצה את העיר. האיור לקוח מתוך המאמר.

למרות המתח והקונפליקט, מחקר חדש שנערך בפקולטה לחינוך באוניברסיטת חיפה במהלך מלחמת חרבות ברזל בהובלת ד״ר את׳יר מסארווה ופרופ׳ נגה כהן, מצא כי יהודים וערבים מעניקים תמיכה רגשית זה לזה, גם כאשר מדובר במי שאינו משתייך לקבוצתם החברתית. “ממצאי המחקר שלנו מהווים נקודת אור בתקופה מאתגרת, ומעידים על הפוטנציאל האנושי לאמפתיה וסיוע מעבר לגבולות קבוצתיים”, אמרו החוקרות. לדבריהן, למרות המתח הבין-קבוצתי בזמן המלחמה, משתתפי המחקר השתמשו באותן דרכים להרגעה ולעידוד בעת מתן עזרה, ללא הבדל בין סיוע לבני קבוצתם לבין סיוע למי שמחוץ לה. נוסף על כך, מתן התמיכה הרגשית שיפר את מצב רוחם של הנבדקים עצמם – ממצא המדגיש את חשיבות התמיכה ההדדית בתקופות משבר.

ויסות רגשי, המהווה גורם משמעותי בשמירה על בריאות נפשית, כולל תהליכים פנימיים ובינאישיים. בעוד שוויסות רגשי פנימי – האופן שבו אדם מנהל את רגשותיו – נחקר רבות, מעט מחקרים בחנו תהליכים הקשורים לוויסות רגשות של אחרים. “בתקופות של מתח חברתי מוגבר, כמו בזמן מלחמות, יש חשיבות רבה להבנת האופן שבו אנשים מעניקים תמיכה רגשית לאחרים, במיוחד כאשר מדובר בסיוע לבני קבוצתם לעומת תמיכה בבני קבוצה אחרת”, אמרה ד״ר מסארווה. במחקר הנוכחי ביקשו החוקרות לבדוק כיצד יהודים וערבים משתמשים באסטרטגיות שונות לוויסות רגשי כדי לסייע לאחרים, וכיצד זה משפיע עליהם עצמם.

מתוצאות המחקר עולה כי אף שהמשתתפים הרגישו מוטיבציה/רצון גבוהה/גבוה יותר לעזור לבני קבוצתם, הם השתמשו באותן אסטרטגיות תמיכה רגשית גם כאשר העניקו עזרה ליהודים או לערבים שאינם מקבוצתם. הנבדקים נעזרו באמצעים כמו עידוד, תיקוף הרגשות, והצעת פתרונות באופן דומה, בין אם העניקו תמיכה לבני קבוצתם ובין אם לאדם מקבוצה אחרת. בנוסף, נמצא כי מתן העזרה לאחרים שיפר את מצב הרוח של הנבדקים עצמם, ללא קשר לזהותו הקבוצתית של האדם לו העניקו תמיכה.

“מצאנו כי כאשר מדובר בתמיכה רגשית, יהודים וערבים סייעו בצורה דומה, ומתן העזרה לאחר שיפר את מצב רוחם באופן ניכר, ללא קשר אם נתנו את העזרה ליהודי או לערבי”, מסכמת פרופ’ כהן. “הממצאים מצביעים על כך שלא רק מקבלי העזרה מרוויחים מהתמיכה הרגשית, אלא גם אלו שנותנים אותה. עצם הידיעה שהצלחת לסייע למישהו אחר, במיוחד בתקופה קשה, יכולה לשפר את מצב הרוח ולהגביר את תחושת המשמעות והחוסן הנפשי. זהו ממצא שמעורר תקווה ומדגיש את הכוח של קשרים אנושיים, גם בזמנים של מתח וקונפליקט”.

דוגמאות למכתבי תמיכה מתוך המחקר:
מערבי ליהודי: لقد مررت بأمور صعبة جدا لا يمكن للعقل ان يتخيله ولكن الكثير من الناس مرّت بما مررت به لست وحدك ، فكّر ولو قليلا بإيجابية وان كل شيء سيمر وينتهي صحيح ان اثره سيبقى وستظل تتذكره ولكن حاول تشتيت نفسك بأشياء تريحك وتجعلك سعيد وايضا اذهب وتحدث مع شخص مختص لربما يساعدك ويخفف عنك ، كن قوي وتذكر ان لكل شيء نهاية

תרגום המכתב מערבית לעברית: עברת דברים מאוד קשים שהמוח לא יכול לדמיין, אבל הרבה אנשים עברו את מה שעברת. תחשוב אפילו קצת בחיוב, וזה נכון שההשפעה שלו תישאר ואתה עדיין תזכור את זה, אבל תנסה להסיח את דעתך עם דברים שמנחמים אותך וגורמים לך אושר מציע לדבר עם איש מקצוע מומחה, ואולי הוא יעזור לך. תהיה חזק ותזכור שלכל דבר יש סוף.

מיהודי לערבי: שלום לך. דבר ראשון, האירועים שתיארת נשמעים קשים במיוחד, ואני רוצה לשלוח לך חיבוק חם ולהגיד לך שזה הכי בסדר בעולם להרגיש פחד וחוסר ביטחון. לאבד בית זה דבר נורא, ואני בטוחה שאת.ה גיבור.ה במיוחד משום שאת.ה עובר.ת את אחד האירועים הכי קשים שאפשר. ביחד עם כל הכאב והפחד המובנים מאוד, אני ממליצה לך לפנות לגורמים הרלוונטיים על מנת למצוא עזרה פסיכולוגית וכלכלית כדי שתוכל.י לצאת מהמשבר הזה במהירות האפשרית, וכן שיהיה מענה לקשיים בהם את.ה נתקל.ת. אם צריך, אשמח לעזור במה שאפשר. בהצלחה!

>> קראו עוד על המחקר בכתבה שפורסמה במעריב

מחקר מגלה דרך ייחודית שבה חיידק תופס טרמפ על הארס של צרעה טפילית כדי לעבור מדור לדור, ומציע כיוון חדש לחקר יחסי הגומלין בין חרקים למיקרואורגניזמים

מחקר חדש מאוניברסיטת חיפה – קמפוס אורנים, שהתפרסם בכתב העת המדעי היוקרתי Current Biology, מצא מנגנון יוצא דופן להעברת חיידקים סימביונטים מדור לדור באמצעות הארס של צרעה. החוקרים גילו כי החיידקSodalis praecaptivus subsp  spalangiae מתמקם בבלוטת הארס של הצרעה הטפילית Spalangia cameroni, ומועבר יחד עם הארס לתוך גולם של זבוב, שם הוא מצליח לשרוד ולהתפשט.

“ברוב האינטראקציות בין חרקים לחיידקים שחיים איתם בסימביוזה, החיידקים מועברים מדור לדור ישירות דרך הביצים של החרק. להפתעתנו, מצאנו שחיידק זה לא נמצא בביצים של הצרעה, אלא משתמש בארס של צרעה כדי לעבור מדור לדור. הארס הוא סביבה עוינת מאוד לחיידקים, שכן הוא חומצי ומכיל חומרים אנטי-בקטריאליים, ולמרות זאת החיידק מצליח לשרוד שם ולהתבסס בגוף הצרעה הצעירה”, אמרה ד”ר שרית רוחקין שלום, מעורכות המחקר.

הצרעה Spalangia cameroni היא צרעה טפילית קטנה (כ-4 מ”מ) שתוקפת גלמים של זבובים, בהם זבוב הבית. הצרעה מאתרת גולם של זבוב, מזריקה לתוכו ארס, ולאחר מכן מטילה עליו ביצה. הזחל הבוקע מהביצה ניזון מגולם הזבוב בלבד עד שהוא מתפתח לצרעה בוגרת. במחקר הנוכחי ביקשו ד”ר אלעד חִיל וד”ר שרית רוחקין שלום מהחוג לביולוגיה וסביבה באוניברסיטת חיפה – קמפוס אורנים, יחד עם חוקרים ממכון מקס-פלנק בגרמניה ואוניברסיטת יוטה בארצות הברית, לבדוק כיצד החיידק Sodalis עובר מדור לדור בצרעה זו.

מתוצאות המחקר עולה כי החיידק Sodalis מתמקם בבלוטת הארס של הצרעה הבוגרת, וכאשר הצרעה תוקפת גולם של זבוב, הוא מוזרק יחד עם הארס. החיידק שורד ומתרבה בתוך גולם הזבוב עד שהזחל הצעיר של הצרעה מתחיל להיזון ממנו. במהלך תהליך העיכול, החיידק חודר לרקמות הזחל, מתפשט בגופו, ולבסוף מגיע שוב לבלוטת הארס של הצרעה הבוגרת. כך הוא מועבר באופן יציב ומחזורי לדורות הבאים.

בימים אלה צוות המחקר לומד מהם המנגנונים שמאפשרים לחיידק Sodalis לשרוד בסביבת הארס של הצרעה ולהשתמש בו כאמצעי מעבר. עד כה, מסלול כזה תועד רק במין נוסף אחד של צרעה טפילית, מה שמעלה את האפשרות שהוא נפוץ יותר בטבע ממה שידוע כיום. בנוסף, נמצא שהחיידק יכול לעבור גם דרך הזרע של זכרים, אם כי בשכיחות נמוכה. “כאשר נקבות יורשות את החיידק מאביהן, הן מסוגלות להעביר אותו הלאה דרך הארס שלהן. העברה אבהית של חיידקים היא תופעה נדירה מאוד, שתועדה עד כה במקרים בודדים בלבד”, אמרה ד”ר שרית רוחקין שלום.

החוקרים אף מצאו כי בצרעה Spalangia cameroni קיימים שני מיני חיידקים נוספים, אך הם מועברים ישירות דרך הביצים ולא דרך הארס. ייתכן שההבדל נעוץ במשך הזמן שבו התפתחו יחסי הגומלין בין החרקים לחיידקים השונים: בעוד ששני החיידקים הנוספים חיים בתוך תאי הצרעה במשך מיליוני שנים ואיבדו את יכולתם להתקיים מחוץ לגוף הפונדקאי, הסימביוזה עם החיידק Sodalis צעירה מאד בקנה מידה אבולוציוני ולכן הוא עדיין מסוגל להתרבות מחוץ לתאים של הפונדקאי, מה שמאפשר לו לנצל את הארס כדרך להעברה.

כדי לבדוק את מידת הספציפיות של הקשר בין הצרעה לחיידק, הדביקו החוקרים את הצרעה בתת-מין קרוב של Sodalis, אך גילו שהוא לא הצליח להשתלב בבלוטת הארס בכמות מספקת, ולא עבר בהצלחה לצאצאים. כאשר הוזרק לגולם הזבוב, הוא לא שרד ולא הצליח להתרבות שם, מה שמעיד על כך שהחיידק שנמצא בצרעה עבר התאמה ספציפית לשרידות בארס ולהעברה דרכו.

“מנגנון זה עשוי להיות שלב קריטי בראשית דרכה של סימביוזה מתפתחת בין חיידקים לחרקים,” מסבירים החוקרים. “הממצאים שלנו מראים כיצד חיידקים יכולים להסתגל ולשרוד בתנאים לא אופטימליים, והם מספקים כיוון חדש ומרתק לחקר יחסי הגומלין בין מיקרואורגניזמים לפונדקאים שלהם”, סיכמו החוקרים.

>> קראו עוד על המחקר בכתבה שפורסמה באתר YNET

מחקר חדש שערך פרופ’ אורן גזל-אייל מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה, המכהן כיום גם כסגן נשיא ודיקן למחקר באוניברסיטה, שופך אור על תופעת הודאות השווא בישראל.

המחקר שפורסם בכתב העת עיוני משפט מאתגר את התפיסה הרווחת בבית המשפט העליון, לפיה בשיטת המשפט בישראל החשש להרשעות על סמך הודאות שווא קטן יותר מאשר בארצות הברית ובמדינות נוספות. בניגוד לעמדה זו, פרופ’ גזל-אייל מראה במחקר כי דווקא בישראל קיימים גורמי סיכון רבים ומשמעותיים יותר להודאות שווא בהשוואה למדינות מערביות אחרות.

המחקר מזהה חמישה גורמי סיכון מרכזיים שהופכים את מערכת המשפט הישראלית לפגיעה יותר להודאות שווא:
1. שיטת חקירה לעומתית – בניגוד למדינות כמו אנגליה, נורבגיה וניו זילנד שעברו לשיטת חקירה מבוססת מידע (PEACE), ישראל עדיין משתמשת בשיטת חקירה לעומתית המכוונת להשגת הודאה באשמה, ואשר הוכחו במחקרים כמגדילות חשש להודאות שווא.
2. היתר להטעות ולשקר – חוקרי משטרה בישראל רשאים להטעות חשודים ולשקר לגבי ראיות קיימות. פרקטיקה זו נאסרה במדינות רבות כמו אנגליה, גרמניה, הולנד וחלק ממדינות אוסטרליה.
3. העדר זכות לנוכחות סנגור בחקירה – בישראל אין לחשודים זכות להיחקר בנוכחות עורך דין, בניגוד למרבית מדינות המערב ובכללן ארצות הברית ומדינות באיחוד האירופי.
4. חקירות ממושכות של עצורים – מחקרים מראים כי הודאות שווא מתרחשות בדרך כלל לאחר חקירות ארוכות שנעשות בלא נוכחות עורך דין. בישראל מותר לחקור עצורים למשך ימים ואף שבועות, כשהוא מבודד מסביבתו וללא עורך דין לצידו, אפשרות שאינה קיימת כמעט באף אחת מהמדינות המערביות האחרות.
5. שימוש נרחב במדובבים אקטיביים – ישראל היא מהמדינות הבודדות המאפשרות שימוש נרחב במדובבים אקטיביים, אשר מתחזים לעצורים השוהים ימים ארוכים בתאו של החשוד, ורשאים לשאול אותו שאלות לאורך זמן רב.

המחקר סוקר לראשונה באופן מקיף עשרות מקרים בישראל של הודאות שווא שזכו לאמון התביעה והובילו להגשת כתבי אישום, ולעיתים אף להרשעות, כאשר רק לאחר מכן התגלו עובדות שהוכיחו את שקריותן.

בין המקרים הבולטים:
• פרשת טארק נוג’ידאת, שהודה והואשם ברצח חייל אף שראש השב”כ התריע שמדובר בהודאת שווא
• פרשת פאבל סמירנוף, שהודה ברצח אדם שהתגלה מאוחר יותר כחי
• פרשת ולנטין טוקילה ויוסף זוהר, שהואשמו ברצח אביו של זוהר, שנפטר ממות טבעי
• פרשת חליל נמרי ואשרף סליימה, שהודו בתכנון פיגוע שלא התקיים
• פרשת רע’ב מחאמיד ומוחמד עייש, שהודו בלינץ’ בחייל אף שהגיעו לזירה רק לאחר האירוע

המחקר ממליץ על שני פתרונות אפשריים: הראשון, לצמצם את החשש מפני הודאות שווא באמצעות אימוץ מודל החקירה האנגלי שפותח בעקבות מקרים של הודאות שווא רבים שנחשפו באנגליה לפני כחמישה עשורים. השני, כפתרון ביניים, להתאים את המשקל הניתן להודאות בהתאם לידע המדעי הקיים בנושא.

“המקרים שנחשפו הם כמובן רק קצה הקרחון. ברוב המקרים הרשעות מוטעות לא מתגלות לעולם. בשל שיטת החקירה בישראל סביר להניח שבבתי הכלא ישנם אסירים לא מעטים שהודו הודאות שווא, ואנחנו לא נדע זאת לעולם. הביטחון העצמי הרב של שוטרים, תובעים ושופטים, והאמונה הטבעית שלהם לפיה הם יכולים לזהות הודאות שווא, מגדילים את הסיכון שראיות סותרות הודאות לא יצליחו לגבור על הכוח המשכנע של ההודאות”, אמר פרופ’ גזל אייל.

>> קראו עוד על המחקר בכתבה שפורסמה בהארץ

המחקר נערך בסיוע הקרן הלאומית למדעים ומתפרסם בימים אלה. פרופ’ גזל-אייל משמש כסגן יו”ר הוועדה הציבורית למניעת הרשעות שווא ותיקונן, אשר פרסמה לאחרונה דוח ביניים בנושא הודאות שווא בחקירה.

בעשור האחרון, מחקרים רבים ניסו להבין איך האופן שבו אנחנו חושבים על אוכל משפיע על הרצון שלנו לאכול אותו. מחקרים הראו כי כשאנחנו רואים אוכל עתיר קלוריות, אפשר לשנות את הפרשנות שלנו לגביו כדי להפחית את המשיכה אליו. למשל, לדמיין שהוא יגרום לנו להשמין, שהוא מגעיל, או שאנחנו כבר שבעים ולא צריכים אותו. מחקרים הראו שאחרי שינוי פרשנות כזה, אנשים באמת מדווחים על פחות תיאבון. לאור זאת, חלק מהחוקרים הציעו להשתמש בטכניקה הזו כדי לעזור לאנשים עם השמנה לשלוט באכילה. אבל רגע – האם זו באמת גישה מועילה, או שהיא עלולה להיות בעייתית?

במחקר שהובל ע”י מראם סעד, דוקטורנטית לפסיכולוגיה קלינית במעבדה לפסיכופתולוגיה התנהגותית בהנחיית פרופ’ נועם ויינבך, בית הספר למדעי הפסיכולוגיה, אוניברסיטה חיפה, רצו לבדוק האם שינוי הפרשנות לאוכל לא רק מפחית תיאבון, אלא גם משפיע לרעה על המצב הרגשי. כדי לבדוק זאת, הם ערכו ניסוי שבו המשתתפים נחשפו למאכלים עתירי קלוריות שהם הכי אוהבים. לפעמים הם ביקשו מהם לחשוב על האוכל באופן שלילי – למשל, לדמיין שהוא יגרום להם לעלות במשקל, שהוא מגעיל, או שהם כבר מלאים. בפעמים אחרות, הם פשוט הביטו באוכל באופן טבעי, בלי לשנות את החשיבה עליו.

המחקר פורסם בכתב העת Appetite וניתן להורדה בקישור הבא.

מה גילו החוקרים?
אחרי ששינו את הפרשנות לגבי האוכל, המשתתפים החלו לתפוס את העולם כשלילי יותר. כאשר הציגו להם תמונות ניטרליות לחלוטין (למשל, אדם יושב על ספסל), הם נטו לדרג אותן כשליליות יותר מאשר כאשר לא שינו את הפרשנות לגבי האוכל. כלומר, אחרי “משקפיים שחורים” על האוכל, הם גם ראו את כל העולם בצורה קודרת יותר.

בניסוי נוסף במסגרת אותו מחקר הם מצאו שהשינוי הרגשי הזה הוא בדיוק מה שהוביל לירידה בתיאבון. כלומר, הסיבה שאנשים רצו פחות לאכול אחרי שינוי הפרשנות לאוכל היא שהם פשוט הרגישו יותר שליליים רגשית.

אז מה המשמעות של זה?

הממצאים של החוקרים מעלים סימני אזהרה לגבי השימוש בטכניקה הזו לירידה במשקל. שינוי פרשנות לאוכל הוא כלי חזק, אבל הוא גם מזכיר אסטרטגיות שמאפיינות הפרעות אכילה, שבהן אנשים מפתחים התנהגויות אכילה לא בריאות בניסיון לשלוט באכילה דרך יצירת רגשות שליליים. לכן, לפני שממליצים על טכניקות כאלה, חשוב לוודא שהן לא גורמות יותר נזק מתועלת, ושלא מובילות למצוקה רגשית נוספת או להרגלי אכילה לא בריאים.

אז האם כדאי לחשוב על אוכל עתיר קלוריות באופן שלילי? אולי לא תמיד. לפעמים, הדרך לאכילה מאוזנת עוברת דווקא דרך גישה מאוזנת ורגועה יותר לאוכל – ולא דרך הפחדה או תחושות אשמה.

>> קראו עוד על המחקר בכתבה שפורסמה ב-mako

במסגרת המחקר, שמתנהל בארץ מאז 2016, החוקרים ביצעו את הבדיקה בכרישות ממין עפרורי, אך מעולם לא בסנפירתניות. הכרישה הראשונה שנבדקה נמצאה בהריון מתקדם. זמן קצר לפני כן החוקרים טיפלו בכרישה ממין עפרורי שנפצעה מציוד דיג – והתברר שגם היא בהיריון

לראשונה בישראל, בוצעה בדיקת אולטרה סאונד בכרישה ממין סנפירתן (Carcharhinus plumbeus), כחלק ממחקר ארוך טווח על אוכלוסיות הכרישים המקומיות. הבדיקה, שנערכה השבוע בכרישה רומי על ידי צוות חוקרי מעבדת טורפי־העל מתחנת מוריס קאהן לחקר הים של אוניברסיטת חיפה מול חופי חדרה, העלתה כי היא נמצאת בשלבי היריון מתקדמים. במקביל, כרישה נוספת, אמילי, ממין עפרורי (Carcharhinus obscurus), שנמצאה עם קרס דיג תקוע סמוך לפתחי הזימים שלה, טופלה בהצלחה – ובמהלך הבדיקות התברר שגם היא בהיריון.

המחקר, המתקיים זו השנה העשירית מול חופי חדרה, מתמקד באבחון מדדי רבייה בקרב אוכלוסיות הכרישים המקומיות. אזור זה מהווה אתר התקבצות עונתי, אך הסיבות לכך עדיין נחקרות.

“המחקר מאפשר לנו לקבל תובנות חשובות על התנהגות הרבייה של הכרישות באזורנו. אנו מנסים להבין האם מדובר באתר קבוע להמלטות, או רק בתחנת מעבר עבור הכרישות. הנתונים שנאספים באמצעות תיוג, בדיקות הורמונליות וסריקות אולטרה סאונד מסייעים לנו להרכיב תמונה מקיפה יותר של תהליכי הרבייה של הכרישים בים התיכון”, אמר ד”ר אביעד שיינין, ראש תחום טורפי העל בתחנת מוריס קאהן לחקר הים של בי”ס למדעי הים ע”ש צ’רני באוניברסיטת חיפה.

קרס דיג תקוע סמוך לפתחי הזימים של כרישה (צילום: עדן ברזילי)

במהלך התיוג והבדיקות השגרתיות, גילו החוקרים כי אמילי סובלת מפציעה כתוצאה מקרס דיג. הקרס הוסר בהצלחה, ובנוסף, נמצא כי היא בתחילת היריון. “זהו מקרה נוסף שממחיש את הקשר בין פעילות דיג לשימור אוכלוסיית הכרישים”, מציין ד”ר שיינין. “ככל שנבין טוב יותר את תנועותיהם ואת תקופות הרבייה שלהן, נוכל לקדם אמצעי הגנה טובים יותר למינים אלה. הנגישות שלנו לכרישים במסגרת המחקר מאפשרת לנו גם להעניק להם טיפול מיידי במקרה הצורך, כפי שקרה במקרה של אמילי”. לדבריו, “באופן כללי, לכרישים יש יכולת החלמה טובה מפציעות, אך חשוב להמשיך לעקוב אחריהם כדי להבין את ההשפעות ארוכות הטווח של מפגשים עם ציוד דיג”. במקרה של רומי, הכרישה ממין סנפירתן, בדיקת האולטרה סאונד סיפקה נתונים חדשים על מחזור הרבייה של המין באזור הים התיכון. “גודל העוברים שנצפו בבדיקה – בין 50 ל-77 סנטימטרים – תואם את מחזור ההיריון הידוע של הסנפירתניות, שנמשך כ-12 חודשים”, הסבירה ד”ר לי ליבנה, פוסט דוקטורנטית במעבדת טורפי העל שחוקרת רביית כרישים. “המפגש עם רומי היה משמעותי במיוחד משום שעד היום תועדו רק חמש כרישות סנפירתן באזורנו, וזו הפעם הראשונה שבה הצלחנו לבצע בדיקת רבייה מעמיקה”.

רומי ואמילי שנקראו כך בהוקרה לשבות רומי גונן ואמילי דמארי הן הכרישות השביעית והשמינית שתויגו העונה, ובמסגרת המחקר המתמשך מאז 2016, תויגו עד כה 123 כרישים מהאזור. החוקרים מקווים כי המשך המעקב אחר הכרישות המתויגות יאפשר להבין טוב יותר את דפוסי הנדידה והרבייה שלהן, וכך לתרום לשימורן בים התיכון.

>> קראו עוד על המחקר באתר סרוגים

ממצאים חדשים מאתר נשר רמלה מראים כי האדם הקדמון לא ניצל את מגוון בעלי החיים בסביבה, אלא התמקד במספר מינים מצומצם. המחקר מספק תובנות חדשות על אסטרטגיות הציד של האדם הקדום ועל יחסי הגומלין בינו לבין הטורפים בסביבתו

מחקר חדש שנערך באתר הפרהיסטורי נשר רמלה, בהובלת חוקרים מאוניברסיטת חיפה, חושף כיצד לפני כ-100 אלף שנה האדם הקדמון פעל לצד טורפים אחרים באזור וכיצד שילב אסטרטגיות שונות להשגת מזון. “ממצאי המחקר שלנו מספקים הצצה מרתקת להתנהגותו ולמערכת היחסים של האדם הקדמון עם סביבתו”, אמר פרופ’ ראובן ישורון מבית הספר לארכיאולוגיה ותרבויות ימיות באוניברסיטת חיפה, מעורכי המחקר.

האתר, שנמצא סמוך לעיר רמלה, נחפר בשנים 2010–2011 על ידי פרופ’ יוסי זיידנר מטעם המכון לארכיאולוגיה ע”ש זינמן באוניברסיטת חיפה. החפירה חשפה שקע טבעי גדול עם שכבות ארכיאולוגיות בעובי של שמונה מטרים, המתוארכות לתקופה הפליאוליתית התיכונה. בשכבות התחתונות נמצאו עדויות למחנות ציד ששימשו לעיבוד חיות גדולות כמו בקר הבר. בין הממצאים היו עצמות עם סימני חיתוך ושבירה רבים, סימני שריפה, כלי צור ששימשו לעיבוד בשר ועורות, ושרידי מדורות. לעומת זאת, בשכבות העליונות התגלו עצמות של מגוון רחב יותר של בעלי חיים, חלקן שלמות ולעיתים אף במנח האנטומי המקורי שלהן, עם מעט מאוד עדויות להתערבות אנושית.

ממצא זה הציב בפני החוקרים שאלה מסקרנת: כיצד מתו בעלי החיים הללו, ואם לא היו ניצודים באופן שגרתי, מדוע נמצאו באתר? במחקר החדש, שהתפרסם בכתב העת Quaternary Science Reviews, ביקשו הדוקטורנט מאיר אורבך ופרופ’ ראובן ישורון ממכון זינמן ובית הספר לארכיאולוגיה ותרבויות ימיות באוניברסיטת חיפה, יחד עם פרופ’ יוסי זיידנר מהאוניברסיטה העברית, פרופ’ גדעון הרטמן וחן זייגן מאוניברסיטת קונטיקט, ופרופ’ פלורנט ריבלס מהמכון הקטלוני למחקר אקולוגיה קדומה ואבולוציה תרבותית, לבחון את זיהוי מיני בעלי החיים, את סוגי הנזקים שנגרמו לעצמות כתוצאה מתהליכים שונים, ואת הנזק הפיסי וההרכב הכימי של שיני אוכלי העשב כדי להבין את התזונה שלהם ואת מסלול תנועתם במרחב.

מתוצאות המחקר עולה כי נמצאו עצמות של מגוון רחב של בעלי חיים, בהם אוכלי עשב כמו הצבי הארץ-ישראלי, סוס הבר וחמור הבר האירופי הנכחד, לצד אייל אדום, אייל הכרמל והיחמור הפרסי מקרב אוכלי העלים. בנוסף, נמצאו באתר מין נכחד של קרנף, בקר הבר (אבי הבקר המבוית המוכר כיום), עיזי בר, חזירי בר ואף יענים. עוד נמצא במחקר כי בעונות מסוימות המקום שימש מאגר מים זמני, אליו הגיעו בעלי חיים מאזורים שונים – מהרי השומרון, ממזרח השפלה וממישור החוף.

ניתוח מיקרוסקופי של העצמות הראה כי רבות מהן נלעסו על ידי טורפים כמו צבועים ואריות, ומיעוטן בותרו על ידי אדם. חלק מהעצמות אף נמצאו שלמות לחלוטין. “אין מדובר באתר מגורים של האדם הקדמון, אלא בריכוז בעלי חיים שמתו בנסיבות שונות לפי המשוער לאחר שהגיעו לשתות מבור המים, חלקם ניצודו על ידי האדם הקדמון וחלקם על ידי טורפים קדמונים כצבועים ואריות שארבו להם וככל הנראה חלקם נפלו או טבעו. הציידים האנושיים והטורפים ניצלו את הגעת בעלי החיים לציד מהמארב וייתכן שאף ניצלו נבלות בעלי חיים שמתו בנסיבות טבעיות”, הסביר הדוקטורנט מאיר אורבך.

מימין: עצם ירך של עז הבר שהתגלתה בחפירה בנשר רמלה ועליה סימני נשיכה של טורף גדול, עצם מודרנית להשוואה (צילום: מאיר אורבך)

“האתר הפרהיסטורי נשר רמלה פותח צוהר להבנת ההתנהגות של האדם הקדמון, הנוף הקדום של מישור החוף ועדרי בעלי החיים שהסתובבו בו. נראה שבסביבה היה מגוון בעלי חיים זמינים לציד, אך באתרים דומים מאותה התקופה שבהן נמצאה נוכחות אדם, ניצוד בעיקר פר הבר. האדם ניצל את הסביבה שלו בדרכים שונות, לעיתים צד באופן מקרי כמו שמוצג במחקר זה ולעיתים צד באופן סלקטיבי כפי שמראים אתרים אחרים מהתקופה, ואף השכבות התחתונות באתר נשר רמלה עצמו”, סיכמו החוקרים.

המחקר נערך במימון הקרן הלאומית למדע

>> קראו עוד על המחקר בכתבה שפורסמה ב-YNET

בדומה לבני אדם, חשיפה לסיפורים טראומטיים מעלה את רמות החרדה של ChatGPT ומשפיעה על הביצועים שלו – אך תרגולי מיינדפולנס מפחיתים את ההשפעה השלילית

מחקר חדש בהובלת ד”ר זיו בן-ציון, חוקר מוח באוניברסיטת חיפה ובאוניברסיטת ייל, שהתפרסם בכתב העת היוקרתי npj Digital Medicine, מצא כי ChatGPT אינו רק כלי ניתוח טקסטים, אלא מגיב לתוכן רגשי בצורה דומה להתנהגות אנושית. הממצאים המפתיעים העלו כי חשיפה לסיפורים טראומטיים הכפילה את רמות החרדה של המודל, השפיעה על ביצועיו והחמירה הטיות קוגניטיביות קיימות. עם זאת, החוקרים מצאו כי תרגולי מיינדפולנס, כלי יעיל להפחתת חרדה בבני אדם, שידועים ככלי יעיל להפחתת חרדה בבני אדם, סייעו בהפחתת רמות החרדה של המודל – אם כי לא באופן מלא.

“הממצאים שלנו מראים כי אינטראקציות עם מודלים שפתיים אינן ניטרליות, וכי תוכן רגשי משפיע על תגובותיהם בצורה שמזכירה בני אדם”, מסביר ד”ר בן-ציון. “אנחנו יודעים כי חרדה גבוהה בבני אדם משפיעה על הטיות קוגניטיביות וחברתיות – למשל, אנשים נוטים להשתמש יותר בדעות קדומות ולחזק סטריאוטיפים חברתיים. מצאנו כי תהליך דומה מתרחש גם במודלי בינה מלאכותית, שמאומנים על כמויות עצומות של טקסטים שנוצרו על ידי בני אדם, וכתוצאה מכך ייתכן שהם מפנימים ואף מחזקים הטיות אנושיות. חשוב שנבין טוב יותר כיצד חשיפה לתוכן רגשי משפיעה על תפקוד הבינה המלאכותית, במיוחד כשהיא משמשת ככלי תמיכה או ייעוץ בתחומים רגישים כמו בריאות הנפש”.

במחקרים שנערכו בעבר נמצא כי מודלי שפה גדולים אינם פועלים באופן טכני בלבד, אלא מגיבים להקשר הרגשי של השפה שהם מעבדים. חשיפה לפקודות רגשיות פשוטות, כמו בקשה לספר על אירוע שמעורר בהם תחושת חרדה, עשויה לגרום להם לדווח על רמות חרדה גבוהות יותר ואף להשפיע על תהליכי קבלת ההחלטות שלהם בהמשך השיחה. המחקר הנוכחי, בהובלת ד”ר זיו בן-ציון מבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת חיפה, נערך בשיתוף קבוצת חוקרים מאוניברסיטאות בארה”ב, שוויץ וגרמניה. מטרתו הייתה לבדוק כיצד תוכן רגשי אנושי, כמו חוויות טראומטיות שונות, משפיע על המודל, והאם ניתן לצמצם את ההשפעה באמצעות טכניקות מוכרות להפחתת חרדה, כמו תרגילי מדיטציה ומיינדפולנס.

במחקר נעשה שימוש בשאלון להערכת חרדה מצבית (STAI-state), והוא כלל שלושה שלבים: בשלב הראשון, נמדדה רמת החרדה של ChatGPT ללא חשיפה לתוכן רגשי, על מנת לקבוע קו בסיס להשוואה. בשלב השני, המודל נחשף לסיפורים המתארים חוויות טראומטיות מחמישה תחומים: תאונות דרכים, אסונות טבע, אירועי אלימות בין-אישית, חוויות צבאיות ומצבי לחימה. הסיפורים כללו תיאורים מפורטים של מצבי חירום ומשברים אישיים, שנבחרו על סמך מחקרים קודמים שבחנו את השפעת התוכן הרגשי על תגובות פסיכולוגיות. בשלב השלישי, מיד לאחר החשיפה לסיפורים הטראומטיים, בוצעו תרגילי מיינדפולנס שונים, כולל טכניקות נשימה, הרפיה ודמיון מודרך, לבדיקת השפעתם על הפחתת רמות החרדה של המודל. השוואת שלושת השלבים אפשרה לחוקרים להעריך את מידת ההשפעה של התוכן הרגשי ואת היכולת לווסת את תגובת המודל באמצעות כלים שמסייעים לבני אדם בהפחתת חרדה.

“מתוצאות המחקר עולה כי חשיפה לסיפורים טראומטיים גרמה לעלייה חדה ברמות החרדה של ChatGPT. המודל, שהחל ברמות חרדה נמוכות, הציג הכפלה ברמות החרדה לאחר החשיפה לתיאורים טראומטיים. מבין התחומים שנבדקו, תיאורים של חוויות צבאיות ומצבי לחימה עוררו את התגובות החזקות ביותר. עוד עולה במחקר כי, תרגילי מיינדפולנס שנעשו מיד לאחר החשיפה סייעו בצמצום החרדה בכ-33% בממוצע, אך רמות החרדה נותרו גבוהות ביחס למצב הבסיסי. המחקר בדק מספר סוגים של תרגילי מיינדפולנס, בהם תרגילים המבוססים על דימויים טבעיים, מיקוד בתחושות הגוף ותרגול שנוצר על ידי ChatGPT עצמו – אשר נמצא כיעיל ביותר בהפחתת החרדה בצורה המהירה והמשמעותית ביותר.

“הממצאים מעידים על כך שמודלים שפתיים אינם ניטרליים כפי שסברו בעבר, אלא מושפעים מתוכן רגשי בדומה לבני אדם”, אמר ד”ר בן-ציון. “מסקנות המחקר מדגישות את הצורך בפיתוח כלים לניהול השפעות רגשיות של בינה מלאכותית, במיוחד במערכות המיועדות לתמיכה נפשית וייעוץ. יש להבטיח שהמודלים יוכלו להתמודד עם מידע טעון רגשית מבלי לפתח עיוותים בתגובותיהם”.

החוקרים מציינים כי המחקר פותח כיווני מחקר חדשים לבדיקת הדרכים למיתון השפעות רגשיות של בינה מלאכותית, תוך פיתוח אסטרטגיות שמטרתן לייעל את השימוש במודלים אלו בתחומים כמו בריאות הנפש, תמיכה רגשית ואינטראקציה עם משתמשים במצבי משבר.

>> קראו עוד על המחקר בכתבה שפורסמה באתר הארץ